סטודנטית לתקשורת

לפני כשנה עשיתי בדיקות דם כלליות וגיליתי שאני אנמית. עכשיו, זאת עובדה שכשהייתי קטנה הייתי ילדה מפונקת (הקטשופ חייב להיות בצד של הצלחת וכל סוג אוכל בצד אחר ולאחד אסור לגעת בשני… מאז השתפרתי) אני לא הצלחתי לבלוע כדור מימי וידעתי שאצטרך לקחת תוסף ברזל. לא מצליחה לבלוע כדורים בשפע, חוץ מאיזה פעם אחת שהצלחתי אבל שתיתי איזה ליטר מים אחרי זה ואכלתי כמה פרוסות לחם כדי להוריד אותו כי הרגשתי שהוא נתקע לי בגרון…

בגלל הבעייתיות שלי בנושא לקיחת הכדורים חיפשתי אלטרנטיבות. גיליתי שהם משווקים תוספי ויטמינים ומזון בסוכריות אכילות. ארומה לייף היא חברה המתמקדת בייבוא ופיתוח מוצרים בריאים וטבעיים. לפני כשנתיים הם מיתגו את עצמם מחדש בהשקעה של כמה מאות אלפי שקלים, שינו את הלוגו והשקיעו שפע באמצעים רבים בשיווק, בין אם זה באינטרנט או בנקודות מכירה חדשות ברחבי הארץ. הם לא מוכרים כמו חברת "טבע" וכדומה, אבל אם אתם זוכרים הם היו הראשונים שפיתחו ושיווקו את הדובוני סוכריות עם תוספי תזונה וויטמינים לילדים.. הם הזכיינים של חברת "פרימוורה לייף", שזה שפע מהשוק, כחמישים וחמישה אחוזים מהשוק של השמנים האתריים.

האמת שיצא לקרוא על תוספי מזון בצורת ממתקים לילדים לאחרונה ועל ההשפעות והחסרונות בנושא. כעיקרון יש הטוענים שהורים אומרים שילדיהם לא רוצים מנת פרי אחרי שאוכלים סוכריה או ממתק מולטי-ויטמין, שזה לדעתי עוד שטויות, כאילו… זה כבר סוג של חינוך אבל עזבו את זה, מסתבר שהכמויות הנספגות הן קטנות בהרבה מהמסופר על האריזה ששם הם מגזימים קצת בשפע.

בין אם זה מספיק או לא, אני אוכלת שניים כאלה כל יום ומשתדלת לאכול בשר אדום כך שמזיק זה לא יזיק J

ואם כבר בשר אדום…

Brewhouse מסעדת ברוהאוס -

אוקיי, לאחר מסע שופינג קצרצר (סתם קניתי בגד ים ואיזו שמלת קיץ חמודה וכפכפים במאתיים חמישים שקל) אחרי איזה דייט שלא הלך כל כך החלטתי לפנק את עצמי בארוחת בראנץ' בוהריים (בבוקר כבר הייתי באימון בחדר כושר וידעתי שאצטרך להרדם יחסית מוקדם בגלל שהייתי צריכה לעבוד בבית קפה בוקר שאחרי וגם ישר אחרי המשמרת אצטרך ללכת לשיעור בחמש…) הלכתי על שדרות רוטשילד והתלבטתי בין המסעדות האהובות עלי. ואו כמה שפע יש ברוטשילד. נכנסתי למסעדת ברוהאוס החביבה עלי שלא אכלתי בה איזה חצי שנה משום מה. החלטתי ללכת לשם בגלל שלא אכלתי כמה ימים בשר אדום ואין כמו לאכול איזה מנת פרה עסיסית, ויסלחו לי הצמחונים… יש שם שפע של בשר ובירה. לקחתי מנת פילה בקר עם רוטב שמנת מדיום וול וכוס שליש ליטר מונשיין, בירה עם ארומה מרירה-מתוקה שמחליקה בגרון והולכת מצויין עם הבשר. היה לי עוד כמה סידורים לפני ולא רציתי להתהפך. זה היה בול מה שהתחשק לי, ממש טעים.

ומאיפה הכסף? מלא עבודה וטיפים השבוע משבועות. כמובן שאת הרוב אני חוסכת. היתרון הוא שאני עובדת במקום עם הרבה מפורסמים. רק היום בא לבקר אחד בשם סהר שפע שהבנתי שהוא הבעלים של ארומה. לפני כמה ימים היה גם המנכ"ל של אוסם אצלנו.

האמת שאני בדרך כלל קונה מצרכים בשוק, ובימים שאני לא אוכלת בשר אדום בגלל האנמיה, אני משתדלת לאכול עוף. הנה מתכון שאני מכינה לפעמים, סך כל החומרים שלו לכל מנה לא יוצאים יותר מדי יקרים ותמיד אפשר להחליף את החזה עוף במשהו יותר צנוע, ויש בזה הרבה ברזל, ויטמינים וחלבונים. בכל זאת, אנחנו כבר לא חיים בתקופה הצנע של שנות ה 50. יותר כמו תקופת השפע

מתכון סנדוויץ' חזה עוף לאנשים שאין להם זמן לאכול, זאת אומרת – סטודנטים, אנשי עסקים ואימהות ממהרות. עם כל מיני שדרוגים שלי. לשני סנדוויצ'ים ממלאים להפסקת צהריים בעבודה או בין לבין שיעורים.

-רצועות חזה עוף חתוכות

-רבע לימון

-חסה

-עגבנייה

-אבוקדו

-לחם דגנים/מלא

-מיונז לייט

-בצל

-כף שמן זית

אופן הכנה:

1. שמים שמן וצולים את הבצל אז שהוא נעעשה מעט שחום

2. צולים את רצועות חזה העוף על המחבת, מערבבים עם הבצל וסוחטים מעט לימון מעל

3. מורחים על פרוסות לחם מעט מיונז, שמים פרוסת חסה, פרוסת עגבניה, אבוקדו

4. מוסיפים את רצועות חזה העוף עם הבצל בין שתי הפרוסות

אנשים אומרים לי שזה מזכיר להם קצת את הסנדוויץ' של ארומה (רשת בתי הקפה חח, לא חברת הויטמינים ומוצרי הבריאות) , אין להם את הטריקים שלי, למרות ששלהם לא רע בכלל. אולי באמת הייתי צריכה להגיד משהו לסהר שפע שאכל אצלי.

בכלל לאחרונה אני צורכת יותר מדי קפאין. יותר מדי שעות עבודה ולימודים ומעט מדי שעות שינה ואיכות חיים, למרות שמוצאים לזה זמן פעם בשבוע אבל גם אז צריך לקום מוקדם. יש ליד התחנת אוטובוס שלי בדרך למכללה סניף של ארומה וכל בוקר אני מתפתה לקפה, פעם ב… מאפה. אני תמיד מזמינה קפה על בסיס מים (יותר מדי חלב בבוקר על בטן ריקה עושה בחילה הזמן הנסיעה), שמה קצת קינמון ושתי סוכרזית ועולה על האוטובוס עם עיניים חצי סגורות-חצי פקוחות, משקפי שמש שמסתירות את העיגולים השחורים. תאמינו לי, בקצב הזה אני לגמרי מבינה למה סהר שפע (בעל רשת "ארומה") הוא מומחה לקפה, אבל מה לעשות אני מכורה לקפה. אבל עכשיו היה סופשבוע עם שינה כמו שצריך, נותר חוסר בשעות שינה אבל זה גם משהו, ואני יכולה להתחיל את השבוע כמו שצריך.

אגב, מסתבר שהפעילות של ארומה היא יחסית לא קטנה בכלל, הם פתחו בתי קפה ברחבי העולם תחת השם aroma ו-Marrone Rosso – יש להם סניפים בקנדה, ארה"ב, אוקראינה וגם ברומניה. אני הצצתי בעיצובים של הסניפים שלהם בחו"ל, ובאמת כל הכבוד על החשיבה. הם לקחו אלמנטים ישראליים ובינלאומיים, שכרו צוות מעצבי פנים ועשו את זה בסגנון, עיצבו כל סניף על פי המיקום הגלובלי שלו; באוקראינה הם עיצבו את המקום עם תחושה של דיינר אמריקאי בעוד שבקפריסין עיצבו את המקום הרבה יותר אלגנטי.

אני תמיד מתרגשת כשאני מדברת על עיצוב. הלכתי ללמוד תקשורת ומנהל, אך תמיד עניינו אותי נושאי עיצוב פנים ואפילו אדריכלות. זו הייתה האופציה השנייה בעצם, אמרתי לעצמי שאם לא אתקבל למכללה הזו זה סימן שאני חייבת ללמוד עיצוב פנים. אבל אני חושבת ששילוב של שניהם יכול להיות קטלני, ואני אשמח גם להתעסק בזה בעתיד. בכלל, יש שפע של דברים שאני ממש רוצה ללמוד ואני לא רואה איך אני אכניס את כולם ללוח הזמנים, הלוואי שייצא לי.

אוי, כמעט שכחתי לספר! יום הסטודנט (לפני שבועיים) היה כיף. הלכתי עם עם כמה ידידים וחברה. היו הופעות כל כך טובות! חוץ מזה שהיו מלא אנשים והאפטר-פארטי לא היה מגניב כמו שחשבתי, עדיין היו אנשים נחמדים ואווירה טובה. אחר כך יצאנו לאכול שיפודים בחיפה ליד הסיטי-הול, מלא זמן לא אכלתי שם את הבשר, אשכרה אחד המקומות היחידים שאפשר לאכול כאלה דברים באמצע הלילה בחיפה. נפגשנו עם כמה חנונים מהטכניון ואחר כך נרדמתי בנסיעה בדרך לתל אביב עם גרין דיי מתנגנים ברקע. היה משהו מאוד נוסטלגי בכל ההוווי הזה ברכב באמצע הלילה בדרך לתל אביב, והמוסיקה מכל האירועים ובכלל במכונית חזרה השיבו אותי לזמנים שהייתי נאהבת, ופתאום נורא רציתי חיבוק, אבל לא היה ממי. לא ממישהו אמיתי לפחות באותו הרגע. אני לא אוהבת אנשים קנאיים, לא אוהבת אנשים לא ישרים, בקיצור… המכונית הייתה מלאה באנשים מהסוג. בקטנה, מחר עבודה ולימודים ואז לראות את הסרט החדש של מורגן פרימן וכאלה.

אגב, ליאת מרגישה הרבה יותר טוב מאז שבוע שעבר, היא לא הצטרכה להכנס לאתר הזה של עמותת סהר ומצאה עבודה, אני שמחה לראות אותה מתאוששת. הלכתי לישון.

לאחרונה אני מוצאת את עצמי מקשיבה שעות לחברה שלי ליאת ולדיכאונות שלה. הרבה אנשים די ויתרו על הרעיון של להקשיב לה ממזמן, אני איכשהו מוצאת את המקרה שלה מעניין לחלוטין, אגוצנטרי ככל שזה נשמע.

ליאת בתקופה שהיא מדברת על חיים ומוות, היא מדברת על הנושאים האלה באופן הכי קיצוני ששמעתי. מדובר על בחורה עם שפע של חברים, ילדת מסיבות שאוהבת לשתות, עם עבודה טובה ומשכורת סבבה, וכשהיא נכנסה לתקופה הזאת היה נדמה שהכל נעלם. חוץ מהמסיבות, היא לא הפסיקה לשתות ולעשן סיגריות, בקושי אכלה, פיטרו אותה מעבודתה כי לא הגיעה מספר פעמים בלי להודיע והתנתקה מאנשים שרצו בטובתה. כולל אותי, רק לאחרונה חזרנו להיות בקשר. בכל אופן, היא אוהבת את החיים וסובלת מהם באותו הזמן לטענתה. קראתי הרבה על התאבדות. בגדול הסיטואציות העיקריות שמובילות להתאבדות הן בדידות, שברון לב או אם מתאלמנים, דיכאון (כמובן) קושי כלכלי או מחלה סופנית (סטטיסטית בעיקר מסרטן ואיידס). הרחבתי את חומרי הקריאה בנושא, בעיקר קראתי על סוגים שונים של דיכאון, ועל איך לעזור לחבר שנמצא במצב כזה. מסתבר שצריכת אלכוהול מוגזמת, מעברים וטלטלות (הגירה) מחריפים דיכאון ומחשבות אובדניות. לצורך העניין, ליאת צעירה ממני בשלוש שנים ועברה לא מעט. היא עלתה לארץ בגיל תשע מקנדה לבאר שבע בגלל ההורים, הוריה התגרשו ואז התטלטלה בין בית אביה בדרום לבית אימה בתל אביב.

במהלך המחקר הקטן שלי, נתקלתי בעמותת סהר – סיוע והקשבה ברשת. העמותה פועלת כבר שבע שנים ותפקידה לעזור לאנשים במצוקה נפשית דרך הרשת בלבד. ניתן לדבר במצבי מצוקה דרך הצ'ט באתר שלהם או אפילו דרך האייסיקיו. האתר מעוצב בצורה ידידותית ונוחה, אבל העניין הבאמת גאוני פה זה שהצ'אט של העמותה הוא אנונימי לגמרי והאנשים המייעצים שם נמצאים בקורסים לאורך שנים העוזרים לשפר מצב מצוקה אצל בן אדם. האתר מתופעל באופן מהיר ואפקטיבי הודות לאנשים המקסימים שם. הם משווקים מסעי פרסום לקמפיין התנדבות באתרים מובילים כמו גלובס, תפוז, נענע וכו, מה שגם מוביל לתודעה בקרב אנשים עם נטיות אובדניות ולא רק מתנדבים פוטנציטלים ומגבירים מודעות לנושא.

לאתר עמותת סהר

אני כבר שבועות מנסה לדחוף את ליאת לפסיכיאטר ממיין ופסיכולוגים והיא מסרבת לדבר עם אנשי מקצוע. שלחתי לה במייל לפני כשבוע שפע של אתרים מעודדים ותומכים, ובאם היא מרגישה במצוקה גדולה שתפנה לפורומים, צ"אטים ושתרגיש שהיא לא לבד. בדיוק דיברתי איתה לפני שהתחלתי לכתוב את הפוסט, היא אמרה שהיא תשקול ללכת לדיאטנית מיוחדת (אמרתי לה שאם היא עדיין לא מוכנה בשום אופן ללכת לפסיכולוג אז שתדאג לתזונה שלה, וזה אכן משפיע על רמת הסרוטונין במוח שהוכח שרמות נמוכות שלו מודדות דיכאון ומצבי רוח). היא מכריחה את עצמה לצאת החוצה ולמצוא עבודה. היא מתאהבת במישהו שהיא יוצאת איתו ואני חושבת שלאט לאט היא תרגיש מצוין שוב

הרבה אנשים "נתקעים", חוששים מהמחשבה על הנושא שהם צריכים ורוצים ללמוד בתואר הראשון שלהם.

תואר ראשון בתקשורת

למי התואר מיועד?

כולנו צורכים המון תקשורת באופן יום-יומי; אימייל, בלוגים (אהם, אהם…), פלאפונים, חדשות שמונה. עולם המדיה והתקשורת הוא אחד התחומים בהם יש שפע של עבודה מכניסה ומאתגרת כיום.

אנשים הרוצים לעסוק בעולם העיתונאות, רדיו, טלויזיה, קולנוע וספרות. ולמי שרוצה להצליח בסדרה כוכב נולד… בצחוק כמובן

הלימודים לתואר בתקשורת עולים בין 10,000 שקלים עד 30,000 שקלים, תלוי היכן לומדים – באוניברסיטה, מכללה וכו… וזה עוד לא כולל הוצאות! אני משכירה בתל אביב, עובדת פעמיים-שלוש בשבוע בבית קפה, תאמינו לי שהנחות הסטודנטים מצילות אותי בסוף החודש! J

ניתן ללמוד תואר ראשון לתקשורת ב-

-המכללה האקדמית נתניה

-מכללת רמת גן

-המכללה האקדמית ספיר

-מכללת אורנים

-המכללה האקדמית תל אביב יפו

משהו מעניין שקראתי עליו…

אנטרופיה- תפיסת עולם הרואה את היקום כמרקם חסר תכלית של זרמים ומבנים שונים ובלתי צפויים, כאשר הדבר היחיד המקשר את הכלל כנתון בסיסי ובלתי ניתן לערעור היא הזרימה עצמה והתנגשות הידועה מראש אך הבלתי צפויה בין ההקשרים השונים הנוצרים תוך כדי תהליך בלתי פוסק ואין סופי זה.

כשחושבים על זה, הכל חסר משמעות עד שזה מתנגש לך בפרצוף באמת.

שפע של הזדמנויות חדשות

לא הצלחתי להרדם אתמול בלילה. אחרי שעתיים של התהפכויות במיטה, למרות שהייתי הרוגה מעייפות מכל השבוע, קמתי ועשיתי סיעור מוחין ולאסוף מידע על כל מיני רעיונות שהיו לי לסיכום שאני צריכה להגיש ביום רביעי הקרוב.

פשפשתי במסמכים שהדפסתי ממשרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, והתחלתי לקרוא מאמרים והודעות שיצאו לתקשורת ולעתונות בעשר שנים האחרונות.

נתקלתי בהודעה שהביאה לי רעיון.

מנכ"ל משרד התמ"ת רענן דינור: "בקזחסטאן קיימות שפע של הזדמנויות עסקיות עבור חברות מישראל" (17.5(" … לחצו להמשך הכתבה

ולעצלנים מבינכם, בקצרה במאי 2005 נפגשו בכיר ישראלי עם בכירים בקזחסטאן ודסקסו על אפשרות לעשות שיתוף פעולה בנושאי כלכלה ומסחר בין המדינות, ובעיקר כבלים, תקשורת לויינים וכדומה.

עם ובלי קשר התחלתי לכתוב מאמר ענייני של איזה 4,000 מילה על הנושא הבא:

למה רוב האנשים מחליטים להיות נאמנים רק לספק תקשורת אחד?

האם זוהי הדרך היחידה בה ניתן להתנהל, והאם זה בכלל משתלם?

(אסכם בקצרה כמה נקודות)

ספקי תקשורת, מגמות עיקריות בשוק ומסקנות

בלי להתאמץ ניתן לזכור את הזמנים בהם לחברת "בזק" לא הייתה תחרות באמת ממשית. ככל שתרבות האינטרנט התפתחה וגדלה עד כדי שגם הביקוש ליותר מידע זמין ולכן כיום יש מספר ספקי תקשורת. עידן הבחירה- עידן השפע. או האמנם?

חברות תקשורת מבקשות מאיתנו אינספור התחייבויות, הם יציעו קונסולת משחקים, לפטופ חדיש או "מבצע שפשוט אי אפשר לפספס!" והכל במרחק שיחת טלפון- בתמורה לנשמה שלנו. לפחות למשך של כ- 36 חודשים בלבד לא כולל מע"מ. שלא נדבר על הביטוח… J

כל אחד מאיתנו עבר חוויה לא נעימה כלשהיא עם ספק תקשורת כזה או אחר, כל מיני שטויות שמתגלות מתחת לפני השטח עטופות בחוסר מקצועיות. ישנן פעמים שפשוט נמאס מהספק, ואז מגיע החלק בו עוברת המחשבה "מה היה קורה אילו…", מה היה קורה אילו היינו מתנתקים מהם, הרי הדעה X על החברה הזו וY על החברה ההיא, ואינספור תירוצים המחזירים אותנו לאותה נקודת התחלה – הצרכן הקטן שמעדיף להשאר עם אותה חברה מעצלנות כזו או אחרת (בין אם זה חקר שוק קצר להצעות מספקי תקשורת שונות לראות מה הכי משתלם, יתרונות וחסרונות בכל אחת- החל מהכי קטנות, בין אם זה סדרות שאתם לא אוהבים בלווין או חברת הפלאפון שלכם שלא לשביעות רצונכם ועד למחירים וכו).

בגדול זה לא כמו עד לפני כמה שנים שהיה צריך לקבל רשיון ממשרד התקשורת, והייתה בלעדיות של שירותי תקשורת לחברות מסוימות בלבד. היום השוק הוא הרבה יותר תחרותי, משרד התקשורת מבין את וכבר פועל הרבה יותר מחודד במגזר העסקי.

מסקנה: תבדקו את האופציות שלכם: האם ניתן לעשות הצלבה בין כמה חברות? כמו למשל, האם אתם ממש חייבים את הדיל עם האינטרט והממיר או שיש מחיר משתלם יותר לחוד? עד כמה הדילים שלכם באמת "משתלמים" כפי שהוצגו לכם? הרי זה עוד עשר שקל לחשבון פה, עוד התחייבות עם אותיות קטנות שם – תחקרו איזה ספק הכי עונה לצרכים שלכם (אם אתם בעלי עסק, סטודנטים, חיילים, מדברים הרבה מחו"ל….) והכי חשוב – אל תפחדו להתנתק מספק תקשורת כשאתם לא מרוצים. רוב הסיכויים שהנציג/ה שתטפל בכם באותה השיחה תנסה לשנות את דעתכם רק בכדי שתשארו איתם. השארו מפוקסים, יש לכם שפע של הזמנויות לחסוך. תחשבו על זה ככה, חמש-עשרה שקל פה ושם יכפילו עצמם ותוציאו כספים שלא רציתם להוציא מלכתחילה כשבעצם היו לכם עוד אופציות…

יום הסטודנט

ידיד שלי בחיפה שלומד בטכניון הזמין אותי ליום הסטודנט, אחד המושקעים ששמעתי! באמת, רביעי וחמישי, 13-14/5 עם מלא הופעות, הדג נחש, אביב גפן, ברי סחרוף, ארי ברמן, אינפקטד מאשרום, שלום חנוך ועוד מלא…

יהיו כמה במות עם רחבות אלטרנטיב, רחבה של מוסיקת עולם, גם במה למגזר הערבי. ובכלל, עזבו את זה, יש אפטר פארטי בקאנטרי קלאב בקריית מוצקין. אני כל כך הולכת להיום שם.

לאתר הרשמי של יום הסטודנט של הטכניון- http://festival.asat.org.il/

מחיר הכרטיסים: 15 ש"ח לסטודנט חבר אס"ט ליום אחד, 20 ש"ח ליומיים. אורחים: 70 ש"ח ליום ו-120 ש"ח ליומיים.

ימי הסטודנטים פשוט משתפרים משנה לשנה, מזל שיש תחרות בין אוניברסיטאות/מכללות של יום הסטודנט הכי שווה. תאכל'ס, כמה פעמים יוצא שכל המוסיקאים האלה על במה אחת? אנשים תופסים קצת שכל ומבינים איזה פלח שוק יש להם בידיים, בגלל זה כמות ההשקעה היא הרבה יותר גדולה כיום.

ובפן קצת יותר אישי…

לילה לבן

אחרי משמרת קצרה בבית קפה (לקוחות שיגעו אותי היום), שיעור והרצאה החלטתי אחרי היום המפרך והגדוש בהתרוצצויות להשתחרר קצת. אחרי שעשיתי סדר פסח ונקיון בבית הרמתי טלפון ליסמין. יסמין היא מותק של בחורה וחברה טובה. היא בדיוק נפרדה מהחבר שלה אחרי שנה וחצי, והגיע הזמן באמת. הוא לקח אותה כמובן מאליו ואני לא אתפלא אם הוא עשה עוד דברים נוספים, אבל לא נכנס לזה. בקצרה, ידעתי שיסמין צריכה עידוד, שאני רוצה להתפרק וכל מה שהיה חסר, או יותר נכון מי שהייתה חסרה- שירי, שרק תנו לה סיבה והיא תרצה לדפוק את הראש ולחגוג במועדון כל הלילה.

אז התחלתי את הערב עם כמה חברות בביליארד. יש איזה בחור אחד, סטודנט למשפטים שפגשתי בלימה לימה שסימס לי שהוא מגיע עם כמה חבר'ה. התיישבנו אחר כך באיזה בית קפה ליד (תמיד מרגיש לי קצת מוזר כמלצרית לקבל שירות ממלצר אחר באופן מסוים חח), הזמנתי מקיאטו. הייתה ארומה מעולה לקפה, זה היה מקום שכונתי והמלצר לא ידע מאיפה הפולים. הייתה שם גם חבורה של ערסים שהתחילו איתנו. חבורת אסקימו לימון קראנו להם, ממש בנצי, יוד'לה ומומו. הצלחנו להוריד אותם. הם הגיעו, ולקחתי את החתיך למקום מבודד, השארתי את הבנות עם החברים שלו.

הוא היה מאוד ביישן. כאילו, יש קטעים שזה בסדר להיות ביישן, טבעי שתיקות מביכות (וגם כאלה שפחות מביכות), גם טבעי שמחפשים על מה לדבר, אבל זה- זה באמת כבר היה מוגזם. הרגשתי שאני צריכה להוציא ממנו בכוח כל מילה שיוצאת לו מהפה. אני יודעת שהבחור מעוניין, אבל זה קצת צפוי שאני לא אמשיך איתו. כבר אין בחורים נורמלים שאפשר לדבר איתם ולקחת אותם ברצינות, והאמת שכבר נמאס לקפוץ עם אנשים למיטה. ואם כבר מדברים על מיטה, קניתי מיטה חדשה לפני יומיים. חגגתי על ההנחות של כרטיס הסטודנט שלי באיקאה, מסתבר שיש מלא הנחות סטודנטים שלא ידעתי עליהם. בקיצור, יש באיקאה מבצע החודש, מבצעים על צעצועים, רהיטים, כמובן מזרנים ומצעים (קניתי סט מצעים לבן-ורוד בייבי) ועוד כל מיני שאני לא זוכרת כרגע… די חביב שם, אפשר תמיד לפני שיוצאים לקנות את העוגה שוודית שלהם. איזה כיף שמייבאים דברים כאלה לארץ!

סיימנו את הערב בהלנ'ס קלר, יסמין השיגה את המספר טלפון של המלצר החמוד. שירי התמזמזה עם אחד לא ברור (איך צחקנו עליה, הוא היה מוזר והיא סתם שיכורה עם תירוץ) ואני נותרתי על רחבת הריקודים מורעלת מוודקה רד-בול וקוסמופוליטן מבסוטה מהחיים.

טוב יקירים, יש לי איתי את הספר המצוין "התיאוריה האחרונה" של אלפרט מארק, שירי בארי ווייט לרקע ואני זזה לתפוס תנומה לפני השיעור, אחרי שבקושי ישנתי אתמול. אני משאירה אתכם עם שיר של הביטלס…

בשעות הצהריים המאוחרות ישבנו בבית והשתעממנו, קיבינימאט חשבתי לעצמי, אני גרה בתל אביב, וכל מה שאני וחברות שלי עושות זה לשבת ולטחון ערוץ הבידור, או לצחוק מהמנחים בערוץ הקניות, שזה תמיד משעשע, אני ממש אוהבת כאשר הם מוכרים משהו ממש מטופש, לפעמים אפילו מתפלאת על איך הם מצליחים לדבר כל כך הרבה שטויות.
מלי, אדווה, אני מתשגעת
מה קרה מותק הן שאלו אותי, אני לא מספיקה עם הקצב של העיר הזאת, אני מרגישה כאילו מישהו הכניס אותי לבלנדר ורק מעלה את המהירות כל הזמן, אני חייבת למצוא לעצמי כמה רגעי נחת, אני חייבת שנעשה משהו מרגיע, כל דבר שיגרום לי לחזור הביתה וליפול לישון עם חיוך ענקי על הפנים שלי.
ואני לא רוצה שזה יהיה שופינג, גם ככה אין לי כבר מקום בארון, וחצי מהמדפים מלאים בבגדים שעדיין לא לבשתי.
אז משם אנחנו נתחיל.
כאשר שלוש בנות נופלות על ארון בגדים כמו שלי, רק טוב יכול לצאת מזה, הוצאנו את כל הבגדים שהיו עליהם עדיין תוויות מחיר מהארון, פיזרנו הכל על המיטה, שלוש שעות של מדידות, צחוקים ובקבוק יין לבן.
לבסוף כל אחת התלבשה במשהו מהארון שלי, ויצאנו החוצה, הבריזה מהים הביאה איתה ריח מלוח ומרענן כאחד, אני בכלל אוהבת את הים, אני יכולה לשבת שעות ולבהות בגלים מתנפצים על שוברי הגלים והסלעים.
נכנסנו לבית קפה שצפה על הים, לקחתי לגימה מכוס הקפה הגדולה שלי וחשבתי, איזה בעסה שאין לי סניף של ארומה שצופה לים, אני מתה על הקפה שלהם, בכללי אני חושבת שקפה ארומה זה אחד הדברים היותר גאוניים שנוצרו, נזכרתי איך היתי הולכת בחורף לסניף מתחת לבית שלי, יושבת שם על אחת הספות, קוראת את מלאכים ושדים של דן בראון, אני מתה על הכתיבה שלו, לוגמת לי מהקפה החם שלהם, עם כף גדולה של קצפת בפנים, אחד המוכרים כבר ידע איך אני אוהבת את הקפה שלי, שזה בכלל כיף, להכנס למקום שמרגיש לך כמו בית, באווירה נעימה ורגועה, לשבת בנחת, בלי שיפריעו לך, לקרוא ספר, לגלוש באינטרנט מהמחשב הנייד, או סתם להסתכל על העוברים והשבים ברחוב, סוג של יופי אורבאני שכזה, משהו שממלא את הנפש ברוגע ונחת.
לקחתי עוד לגימה מהקפה, הדלקתי סיגריה, מרלבורו לייט, מקלות סרטן חשבתי לעצמי.
המלצרית ניגשה אלי וביקשה שאני אכבה את הסיגריה שלי :"אני מתנצלת אבל אסור לעשן פה, אנחנו בית קפה ללא עישון", איך אפשר לשתות קפה ולא לעשן סיגריה?
זה כמו לשתות בירה ולא לעשן סיגריה, מה גם שניקוטין מרגיע אותי, בטח רק פסיכולוגי אבל עדיין אני רואה בזה משהו מעסיק שגם הוא מכניס אותי לאיזה רגע של התאחדות עצמית, אותו שקט פנימי שאני חופרת עליו ב 400 מילה האחרונים, ים, קפה, רצוי של ארומה עם כף ענקית של קצף בפנים, יאמי יאמי יש לי אהבה בטאמי ומקל סרטן.
האם זאת הנחת שלי? האם זה המקום שבו אני מוצאת את עצמי בעיר הגדולה, בתוך המטרופולין המטורף הזה שלא נח לרגע, השקט והרוגע הפנימיים שלי הם בעצם כמה דברים כל כך פשוטים, בטח שהחברות שלי הן לא פחות חשובות, אבל הן כמו קישוט לדעתי, הדובדבן הזה מעלה הקצפת, ולא הפעם לא הקצפת שיש לי בכוס קפה ארומה שלי, אלה הקצפת המתוקה מעלה הקינוח.
נחת, אושר, רוגע, שקט ושלווה פנימיים, מה עוד מישהיא בגילה צריכה?
אתם בטח אומרים גבר, אבל גם לזה יגיע היום, מי יודע אולי איזה מישהו חמוד יקרא את מה שאני כותבת וירצה לחלוק את רגעי הנחת והרוגע של תל אביב ביחד איתי, לשבת על החוף ופשוט לא לעשות כלום.
"הלו", מה?
מה את חולמת בהקיץ תגידי?
רצית שנעזור לך להרגע מהעיר הזאת נכון? , כן זאת דיי היתה המטרה שלי.
נו, ואת מרגישה יותר רגועה עכשיו? למען האמת עדיין לא…
אוקיי אז מה את צריכה בשביל האושר הפנימי הקטן הזה שלך?
אתן תצחקו
דברי, אנחנו חברות שלך, אם יש משהו שאנחנו יודעות לעשות זה להקשיב לך ולהבין אותך
אני רוצה קפה
עוד? כרגע שתית ספל ענק של הפוך, לא זה לא קפה כזה, אני רוצה כוס של קפה ארומה, בסניף מתחת לבית
אז למה סחבת אותנו לים? כי ים זה גם משהו שמרגיע אותי, אבל אני רוצה את הכוס קפה הלבנה שלי, עם השוקולד בצד, ואיזה כמה עוגיות על צלוחית, עם החלונות השקופים, לשבת לראות את העיר הזאת נושמת, לראות  את העיר המדהימה הזאת חייה, אני לא צריכה נחת, אני לא צריכה מנוחה, אני צריכה קפה של ארומה, מקל סרטן, ואותכן איתי
אנחנו שמחות שאנחנו גורמות לך להרגיש יותר טוב מותק, אחרי הכל בשביל מה יש חברות.
ועכשיו יאללה בואו לארומה, אני רוצה המון קצפת בקפה שלי

אחרי השביתות והעיצומים גם אני חזרתי ללימודים.

לא בדיוק לימודים פשוט קבוצת למידה והכנה לקראת בחינות. לפחות כרגע יש את זה בהתחשב שלאוניברסיטה מיותר ללכת. כלב לא עובר שם כרגע. תסלחו לי על הביטוי, אני דווקא אוהבת כלבים.

ובכן ישבתי עם מלי ואדווה ולמדנו למבחן בתקשורת המונית ובטננו קרקרה מרעב. בעוד אנחנו מחפשות דבר מה לנגוס בו, נתקלו ענינו בכתבה על 100 האנשים המשפיעים בת"א (ידיעות רמת גן 27.3.2009)

אדווה היתה משוכנעת שהיא מככבת ב"מאיון העליון" ואני לא הצלחתי לחשוב על אף אחד חוץ מחולדאי. מי עוד משפיע על משהו? כן אין לי כ"כ הרבה מעוף..

ובכן בהיותינו רעבות ומבולבלות הזמנו קודם כל אוכל (לא אגיד לכם מאיפה כי תפסיקו לכבד אותי..) ודפדפנו לחמשת האנשים המשפיעים בת"א בקטגוריה- אוכל! למה אוכל:

1. זאת הקטגוריה הכי מעוררת תיאבון
2. אם נבין מי משפיע בתחום האוכל, נבין הכל

המשפיעון הראשון הוא יורם ירזין.

"מי?" שאלה אדווה בשעמום.

"יורם ירזין" אמרתי "הבעלים של קבוצת ירזין".

אדווה נמנמה קלות.

" הבעלים של מוזס, עד העצם, זוזוברה.."

אדווה התעוררה "בואי נלך לאכול שם עכשיו!"

"אבל כבר הזמנו בסיני ספיד!" (שיט.. נפלט לי)

התחלנו להבין מה הכוונה משפיע בתחום האוכל- יודע מה לפתוח ואיפה, משפיע על הבחירות הקולינאריות של בני עירנו האסטניסים. הוא אכן משפיע בעיניי, כל המקומות האלה הם מוסדות מוכרים לכל גוש דני מצוי, ורק אני לבדי ערכתי שם עשרות דייטים ראשונים. כשהבחור שילם כמובן. בקיצור כולנו הסכמנו פה אחד שמפת האוכל הייתה אחרת לולא הפציע ירזין אי שם בשלהי שנות ה-20 ושידרג את כולנו.

"כן אבל הוא מכוער" מלמלה מלי

המשפיעים השניים הם הזוג מתי ורותי ברודו. אישית כבר הייתי בעדם כי הם זוג ואני מעריצה זוגות שמסוגלים לעבוד יחד. אבל זה לא אומר שהם משפיעים. אז התחלנו לקרוא למה החבר'ה נבחרו. טוב אז מסתבר שהם אחראים לקופי בר, לבראסרי ועוד כמה הברקות. מממ.. נימוקי הועדה היו: "האוכל במקומות שלהם עשוי היטב, אם כי ענייני ולא יצירתי במתכוון. מה שעושה את ההבדל זה האווירה והבאזז, שאין כמותם אשפים ביצורם. הקהל מצביע ויצביע, תמיד, ברגליים." הנהנו בהסכמה, אבל מאידך מלי ציינה ובצדק שקצת יקר שם. אולי אחרי שנסיים את הלימודים ונעבוד בערוץ 2 אז נלך לאכול שם. בינתיים ההשפעה שלהם על החיים שלנו לא מורגשת ממש.

"אוי אני מכירה אותו" אדווה הצביעה על שגב משה, המשפיע השלישי "אני חושבת שיצאנו פעם".

"והוא השפיע עלייך?" שאלתי

"זה כמעט היה מצחיק" פלטה אדווה. "אני לא יודעת מה איתו עכשיו אבל אם הוא עוד רווק הייתי שמה עליו את ידיי. גבר שיודע לבשל ככה זה גבר שצריך להחזיק חזק"

"מה את אומרת מלי?"

"המרק בטטה שלו בהחלט השפיע על חיי"

אני לא יודעת. נכון שהמסעדה שלו שווה, אבל חמשת האנשים המשפיעים באוכל בת"א?? המסעדה שלו בכלל בהרצליה, והסניף אקספרס שלה ברמת החייל, שהוכרזה רשמית כמדינה נפרדת, ואולי גם מיותרת. נו שויין.

המשפיע הרביעי הוא ליאון אלקלעי. נימוקי הוועדה: "בעידן שבו רבות המסעדות שאינן מעסיקות שף קבוע שמטביע את חותמו על המטבח, לשף היועץ חשיבות רבה. ליאון אלקלעי הוא המבוקש מבין השפים-היועצים. את הקונספטים שבנה למסעדות רבות בעיר צורך קהל עצום, שבדרך כלל אינ ויודע מי האיש שמאחורי המנות" סוף ציטוט.

תחילת בירבור.

"אז הוא כאילו האמן מאחורי הקלעים" שאלה אדווה. "אבל של איזה מסעדות, למה לא כתוב?"

"אני יודעת שהוא ייעץ לואלרי ולמארי בנווה צדק." אמרה מלי "וגם למינק"

הסתכלנו עליה בתהייה

"כן כן אני בעניינים, שלא תחשבו. מאד איכפת לי מאוכל שווה אז אני מבררת מי עומד מאחורי כל מיני דברים שאהבתי"

אני לא משקיעה בבירורים כמו מלי, אבל הטייטל שף-יועץ חלחל אליי והחלטתי שהוא נראה לי משפיע. נכון שאין לי מושג מי זה ("נו זה זה מערוץ 2″) ואפילו לא אם אכלתי משהו שהוא הינדס, אבל אני זורמת כדי להראות שאני בברנז'ה. "ברור, ליאון אלקלעי- משפיע!"

אחרון חביב אדווה קראה שהמשפיע השלישי הוא סהר שפע.

"סהר שפע הוא הבעלים של ארומה" השווצתי שיש משהו שאני יודעת

כולנו הסכמנו בלי בירורים ובלי תירוצי הוועדה- אין ספק שהבחור הוא המשפיע מספר אחת על האוכל בת"א. יש סניף בכל מקום שתסתכלו, זה זמין ,וזול וטעים.

הוועדה ניסחה את זה ככה: "עם מספר הסניפים העצום, תחת כל עץ רענן, אי אפשר להתווכח". לגביי עץ רענן אני לא יודעת.. (ראיתם את מצב העלים המסכנים בדיזינגוף?) אבל לגביי תופעת סניפי ארומה אני לחלוטין מסכימה. יש משהו נחמד שבכל דייט/פגישה/יציאה ברחבי העיר תמיד יהיה שם סניף ארומה עם כל הסנדוויצ'ים המוכרים ועם השוקו מספר אחת.

"אמרת שוקו מספר אחת?" שאלה מלי

"מה לא?"

וכך בעוד אנחנו מעבירות את הזמן על ידיעות רמת גן (למה זה היה בידיעות רמת גן? האם הם סיפחו את עצמם רשמית לתל אביב?), צלצלו בדלת והשליח החתיך של סיני ספיד הביא לנו את המישלוחה. נגסנו מהעוף החמוץ מתוק ופינטזנו על דג בקופי בר, מרק בטטה בשגב, וקפה בארומה.

בתיאבון